סורגים ומנעולים על העיר הלבנה

אומן contra עיר

גבריאלה פניבש

תגובתה העירייה לשעלות חדשות שמתעוררות בעניין הבטיחותי

דני קרוון מת! זה מכווץ את ליבי! אני בקושי יודעת דבר על האיש הזה, ובכל זאת הוא חלק מחיי, מהזיכרונות שלי, מהעבר שלי

“פארק לבן”, ככה אני וילדינו קראנו לפארק וולפסון בגלל קבוצת הפסלים הנהדרת של דני קרוון – וגיליתי רק יותר מאוחר, ששמו האמיתי הוא הכיכר הלבנה – והיא נבנתה בשנת 1979 לכבוד העיר הלבנה, תל אביב

זה לא גן שעשועים, אבל היצירה מספרת סיפורים אמיתיים על ידי צורות נקיות, מזוככות, מעגליות של משולשים וקווים .זה גם לא ממש לבן, אבל בקיץ הישראלי הנצחי הוא זורח ומסנוור בנקודה הבולטת ביותר של הפארק. ניתן להיכנס לכל המבנים בגודל של בית, ומותר לא רק לגעת, אלא לטפס, לעלות, להשקיף למטה, ולגלוש

זה דבר נפלא שניתן להיכנס לתוך הפסלים של דני קרוון

- Hirdetés -

לרוב, ליצירות של דני קרוון יש גם משמעות פולחנית. אני מחפשת פרפרזה בין המשמעויות האַרְכָאִיות של פסלי הכיכר הלבנה לבין העיר הלבנה, תל אביב, שלא ממש בנויה מעיגולים ופירמידות. כשרואים את הצורות ואת היפוכן, אני נזכרת באמירה העתיקה: “מה שלמעלה הוא שלמטה”. הכדור החצוי נושא את החיים, גרם מדרגות מוביל אל השמיים, ממנו יכולים להתבונן אם לא על היקום, אז על הפנורמה המודרנית של העיר תל אביב. כן, מכאן, מהמדרגות הענקיות התיאטרליות בוקעת תעלת המים הזורמים הקטנה ו”הוצאת להם מים מן הסלע”, ויורדים המים מהקיר וממשיכים את דרכם דרך המדרגות הארוכות ואמיתיות לכיוון הצד השני של הפארק

הבוקר, על מנת להשלים את הכתבה בהונגרית לזכרו של האמן באתר איזראלינפו ולעשות כמה צילומים, שמתי פעמיי לכיוון הפארק הלבן, לעבודתו של דני קרוון. טיפסתי למעלה על הגבעה. לא ראיתי את קבוצת הפסלים מאז ששיפצו את המקום לפני כמה שנים

התחלתי לצלם בעלייה, כשפסגות הצורות הופיעו, ואז עליתי בהתרגשות אל העץ שצמח מתוך הכדור החצוי. שמחתי לראות שהוא עדיין מתפתח יפה. קרני השמש הטילו משחק אור נפלא על הקירות. יצאתי מהצד השני והתווכחתי עם עצמי שהדשא המלאכותי שמקיף את העץ אולי לא הפתרון הכי מושלם, אבל אולי זה לא כל כך בולט. כשהגעתי לכיכר הפסלים, הופתעתי עוד יותר ולא לטובה! על אחד מהאלמנטים המרכזיים, בגרם המדרגות הענקיות מישהו הציב מחיצות זמניות עם סמל עיריית תל אביב,  קשורות זו לזו, אחת הוצבה, השנייה מונחת כפי שנחתה, אחת עם שלט קרטון, עליו רשום עם טוש שאסור לעלות על מדרגות הפסל

המחשבה הראשונה שלי הייתה פשוט להפיל את הכל אבל  החזקתי את עצמי, והתחלתי לחייג את המספר של העירייה. בינתיים שמתי לב לעובדים שעמלים בקרבת מקום. שאלתי אותם האם ידוע להם מי אחראי על הצבת הסורגים שמשמעותם התעלמות משפילה מעבודתו של האמן שמת רק אתמול?”

“כן, זה הייתי אני,” אמר המנהל שלהם שהגיע כעת”. זה החלטה של העירייה! ככה אף אחד לא יוכל ליפול מהגובה.”

“אבל הפסל הזה עומד כאן כל כך הרבה שנים, ולא הייתה שום בעיה! גם הילדים שלי שיחקו כאן. מה קרה פתאום?”

“אין מה לעשות! המתקנים מסוכנים על פי התקנות החדשות”

“אז למה לא מצוא פתרון שלא מקלקל את הנוף וההנאה מהפסל”

“תשאלי את האמן ובתו, בעצם עכשיו רק את בתו, למה דחו כל פתרון, והעדיפו במקום זה לתבוע את העירייה. עד אז, אין לנו ברירה, אלא לסגור עם מחיצות את המדרגות כדי להגן על ביטחון המבקרים.”

שהסתובבתי בין הפסלים אני גיליתי שסגרו את כל החללים הפנימיים עם סורגים ברזל ועם שרשראות ומנולים, שלילת המטרה המקורית של הפסל הסביבתי

לבסוף ענו לי בעירייה, וכך יכולתי להסביר לנציגת שירות הלקוחות מדוע הפתרון הנוכחי אינו טוב, אפילו שזה בהתאם להוראה של המנהל הבכיר בעירייה. סיכמנו שיבדקו את תלונתי ויחזרו אלי עם תשובה

דני קרוון מת!

קראתי את דבריו של ראש העיר לזכרנו של דני קרוון, ולא חשבתי שמאחוריי המילים היפות והמחמאות, העיר בראשותו של חולדאי מנהלת מלחמה משפטית נגד האומן

בראיון האחרון בטלוויזיה האמן הכפוף והחולה עוד התלונן, כי יצירותיו הוזנחו ולא טופלו כראוי

מדינה של מלחמה? מספיק שאנחנו בחיים?! “כשהתותחים רועמים המוזות שותקות“? בחייכם! ישראל היא מדינה חזקה ועשירה

אם ניתן לבזבז כל כך הרבה כסף על האוכלוסייה הדתית בהנחה שזה עבור שמירת הזהות היהודית, אז בואו גם נתמוך באמונה שלייצר אומנות ותחזוקת היצירות קיימות הם גם מרכיבים חשובים בהגדרת עצמית שלנו. זה, מה שהאנשים החיים כעת מעניקים למולדתם!

  • הכיכר הלבנה
- Hirdetés -