בהונגריה למדתי בתיכון רדנוטי שבו נחשפתי לתוכן יהודי/ ציוני ובנוסף הכרתי את בית חב”ד בהונגריה שדרכם נחשפתי לתוכן דתי והתחלתי לחזור בתשובה. למרות סיפורי המשפחה, לא הצלחתי להוכיח את יהדותי והתחלתי תהליך גיור וכדי להשלים את התהליך הגעתי לישראל כסטודנט לשנה. אף אחד לא עזר לי לפני שהגעתי ולמעשה היה לי מקום לכמה ימים בלבד אצל סטודנט מירושלים שאחיו למד רפואה בבודפשט וביקש מאחיו לאכסן אותי בתחילת דרכי.
הגעתי ב-11 בספטמבר 2001, שעות ספורות לפני נפילת התאומים, וכפי שהתברר לי זאת הייתה הטיסה האחרונה מהונגריה לישראל למשך תקופה ארוכה. כשהגעתי היה עליי לחפש מקום לינה ולימוד קבוע. פניתי לעזרה מחב”ד בירושלים שקישרו אותי למשפחה דוברת אנגלית שעזרו לי בחיפושים וכך הגעתי ל’נחלת צבי’, פנימייה ואולפנה ללימודי יהדות. סיימתי את תהליך הגיור גם בבית הדין החרדי וגם ברבנות הראשית ואוכל לומר שהיו אנשים טובים בדרך מפה ושם שעזרו ואירחו אותי בשבתות למשל. עבדתי בעבודות מזדמנות בתקופה הזאת כדי להתקיים (בייביסיטר, נקיון, שיעורי מוזיקה). לא קיבלתי תמיכה מהמשפחה בהונגריה. לאחר כמה חודשים הגעתי למכון אלטה בצפת איפה שפגשתי הרבה בנות חוצניקיות שהגיעו לארץ ללמוד בעקבות חזרה בתשובה. האווירה הייתה מאוד חמה ותומכת במדרשיה ששימשה כפנימייה גם. ותוך כדי החיים עם הבנות הישראליות רכשתי את השפה העברית.
בתקופה הזאת הכרתי את משפחת ווכטר מקרית מלאכי שממקור דוברי הונגרים ונהייתי בת בית אצלם. גם עמדתי בקשר עם נפתלי קראוס לאורך השנים (עד פטירתו). הייתי בארץ על וויזה סטודנט משך שלוש שנים, לרוב למדתי ועבדתי במדרשיה בצפת. ואז החלטתי סופית להישאר בארץ ולעלות. בגלל השהייה הממושכת טרום העלייה, עבדתי את רוב הזכויות שלי כעולה חדשה.
באותה שנה גם התחתנתי עם בחור ישראלי וגם אחי התחיל לבקר בארץ באופן קבוע. במהלך השנים נולדו לי שלושה ילדים וגרנו בירושלים. חוץ מהביקורים של אח שלי לא היה לי קשר עם הונגריה ולא נסעתי לבקר. עם ילדיי דיברתי רק עברית. המטרה שלי הייתה כמה שיותר להיטמן בתוך החברה הישראלית בכלל ובמגזר החרדי בפרט. אך עם השנים בארץ התבהר לי שהדבר לא מציאותי ולא אוכל וגם לא צריכה להיות מנותקת לגמרי מהפרק הראשון בחיי. חשתי געגועים לשפה וגם הבנתי שלא משנה כמה זמן אחיה כאן, יש לי מנטליות שונה. זה מקור לתסכול הרבה פעמים. לצערי לא היה קהילה מגובשת של עולים מהונגריה כך שהתמודדתי לבד מול כל זה. גם כחוזרת בתשובה לא הצלחתי להיכנס לחברה החרדית באופן מלא וטוטלי והיום גם לא חפצה בכך.
לאחר שעברתי תהליך שבו התבהר לי איך לשלב בין הזהות שלי, התחלתי לבקר בהונגריה וחידשתי קשרים, התחתנתי שוב ונולדו לי עוד שני ילדים, איתם אני כן מנסה לדבר יותר בשפה ההונגרית. נהייתי אקטיבית בפרויקטים הונגרים-ישראלים, התחלתי להופיע גם בהונגריה כחלק מהקריירה המוזיקאית שלי שעד כה התרכזה רק בארץ. אפילו במטבח התחלתי להתחבר שוב להונגריה שבי והיום מכינה המון מאכלים מסורתיים. בן הזוג שלי מאוד אוהב את התרבות ההונגרית שאני מביאה איתי ומעודד ביקורים תכופים בהונגריה. כעת אנחנו נוסעים לפחות פעמיים בשנה לביקור עם הילדים שגם מגלים יותר ויותר דברים מהעבר שלי שם. זה חלק אינטגרלי מהזהות שלנו. אני מרגישה שלמה עם שתי הזהויות שלי, מאוד אוהבת את הארץ ורק פה אני מוכנה לחיות ובו זמנית מחוברת לשורשיי ההונגריים.
