,עליתי לארץ יחד עם עוד שבעה חברה׳ בהתארגנות של הסוכנות. כולנו גרנו במרכז קליטה ‘בית מילמן’ ברמת אביב ולמדנו במכינת עולים של ‘אוניברסיטת תל אביב’. אני ממש זוכרת שלא בדיוק הסבירו לנו מה אנחנו צריכים לסדר בימים הראשונים. בכלל לא ידעתי עברית, אבל חבר טוב של אמא שלי שעלה לארץ בשנות החמישים בא לבקר אותי ויחד אתו פתחתי חשבון בנק. כשלכולנו כבר היה חשבון, הלכנו ביחד למשרד הקליטה וסידרנו שם את כל מה שצריך, גם תעודת זהות. עשינו הכול ביחד, מה שהקל משמעותית על הצעדים הראשונים. אחרי המכינה כמה מאיתנו חזרו להונגריה (לא התקבלו ללימודים) ומי שנשאר שמר על קשר אחד עם השני – עד היום.
סיימתי תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה והמשכתי לתואר שני באותו התחום. בזמן הלימודים עבדתי לפרנסתי בעבודות מזדמנות. אחרי סיום התואר הראשון עברתי לגור בקיבוץ משמר העמק שם התגוררתי שש שנים. כשעזבתי את הקיבוץ עברתי למרכז, עבדתי בתיירות בשדה התעופה וגם בשגרירות הונגריה.
החוויה שזכורה לי מהימים הראשונים זה החיוך של הישראלים כששמעו שעליתי. כולם ניסו לעזור גם בלימודים וגם בעבודה. אני מאוד התחברתי למנטליות הישראלית לכן היה לי קשה לעבוד עם הונגרים בשגרירות הונגריה. יש לי בן זוג ישראלי יליד הארץ וארבעה ילדים. יהלי בן חמש, ירין בת שלוש וחצי, ינאי כמעט בן שנתיים ויובל בת חודש. לצערי אין לי תמונות מהשנים הראשונות שלי בארץ. יש מלא צילומים אצל חברים אבל אז לא היו ניידים והכל באלבומים וכל מי שעליתי אתו מפוזר ברחבי העולם.
