עליתי לישראל בעקבות נישואים לבחור ישראלי שלמד בהונגריה רפואה. החלטנו ביחד לעלות אחרי סיום הלימודים שלו ואחרי שבזמן הלימודים נולדה לנו ילדה בבודפשט. יום למחרת שהגענו לישראל התחיל אינתיפאדה עם פיגועים באוטובוסים, מה שגרם לי פחד מאוד גדול! כל יום הייתי צריכה להגיע לאולפן ברעננה באוטובוס, כי לא היה לנו רכב. מדי בוקר יצאתי מהבית מפחדת פחד מוות להעלות לאוטובוס ולא תמיד הצלחתי. כל העניין של מלחמות יום יומיות ופחד ולראות חיילים עם נשק מסתובבים בכל מקום, היה מאוד חדש ומוזר בשבילי. נוסף לכך גרנו אצל הורים של בעלי עם ילדה קטנה במושב שאין אפשרות לצאת ממנו עם תחבורה ציבורית, אחרי שלושים שנה שגרתי בעיר גדולה, בבודפשט! אז השנתיים הראשונות לא היו קלות בכלל, אני חייתי בין נסיעות למשפחה שלי, רק חיכיתי להזדמנות להגיע הביתה להורים שלי וחלמתי שאולי יום אחד אחזור להונגריה. לקח לי כמה שנים טובות להתרגל ולהרגיש בבית בישראל. היום אני קוראת לישראל לבית שלי יותר מארץ מולדתי.
