Videófelvételek kiáltásokkal

Videófelvételek kiáltásokkal, az emberek szemében düh és vérszomj. Mindannyian ezeket a felvételeket nézzük, és múlt időben beszélünk róla.

Rabin egyike volt azoknak a miniszterelnököknek, aki a tankok közt is látta a reményt, sőt tenni is tudott e remény megvalósításáért. Talán túlzott is volt ez a remény egy országban, ahol ekkora a gyilkos ösztön.

Rabin olyan miniszterelnök volt, aki az ellenségre is leendő barátként tekintett, aki a békéről csillogó szemekkel beszélt, aki ha az országról volt szó, arról annak egyszerű fiaként beszélt.

Minden embernek vannak gyilkos hajlamai, a pusztításra , a rombolásra. Szeretünk elfeledkezni állati ösztöneinkről, holott azok mindannyiunkban ott vannak, ezért olyan könnyű valakit ellenségnek kikiáltani, és oly mindegy, ki az, legyen arab, vagy baloldali.
Mindannyian emberek vagyunk, akiknek az ellenség az ellenség, és az sem számít, hogy a bőrében több a melanin vagy kevesebb, a lényeg csupán, hogy legyen meg az ellenség, és a gonosz.

Emberek csoportja, aki ellenségeknek és náciknak nevezték testvéreiket, egy olyan csoport, aki halált kiáltott testvéreire, egy olyan csoport, aki a másik vérét követelte. Ma ez a csoport uralja az országot.

Benjamin Netanjahu a raananai útkereszteződésben,1994 március 4. Jobboldali tüntetőkkel, akik Rabin képzeletbeli koporsóját viszik
Benjamin Netanjahu a raananai útkereszteződésben,1994 március 4. Jobboldali tüntetőkkel, akik Rabin képzeletbeli koporsóját viszik


Sok mindenről beszélhetünk Bibivel kapcsolatban. Van, aki az aktákról és a napvilágra került hangfelvételekről fog beszélni, van, aki a perifériák elhanyagolását rója fel neki. Én nem is a különböző számmal jelzett bűnügyi aktái miatt haragszom rá, nem azért, mert egyre gazdagabb lesz, míg a szegények egyre szegényebbek, hanem arra a Bibire haragszom, aki a 90-es években ott állt azon az erkélyen, a harmadik emeleten, és amikor a tömeg halált kiáltott utálattal testvéreire, Bibi csak állt ott egy hangszóró mellett, majd pár kedvesen hangzó szót hallatott, melyet a tömeg a gyűlöletre való támogatásként értelmezett, és még hangosabban kezdte üvölteni, hogy „halált rájuk”.

Bibi nem könnyezett azon a napon, amikor meggyilkolták a reményt, mert tudta, hogy ez az ő kormányra kerülését jelenti. Bibi kihasználta az emberek vérszomját.

Dühös vagyok Bibire, mert ott állt, és ahelyett, hogy megállította volna őket, csak mosolygott. Ez az a csoport, aki jelenleg a döntéseket hozza ebben az összeomlás szélére sodródott országban, élén azzal az emberrel, aki hallgatásával gyilkosságra tüzelt.

Az iskola szívesen mutatja be a Rabin elleni tüntetések videóit, múlt időben beszélve róla, és igyekszik minél távolabb tartani magát a történtektől, holott a gyűlölet ma is egyre csak terjed az országban. Így hát én, mindannyiszor, amikor ismét ezeket a gyilkosságról szóló videókat kell néznem, könnyek közt fogok rámutatni és azt kiáltom, hogy az összes harckocsik és vérrel teli egyenruhák között is van remény arra, amiben oly mélyen hiszek: hogy létezik szeretet és béke.

סרטונים עם צעקות, רואים בעיניים של האנשים את הכעס את דחף המוות, וכולם רק מצביעים על הסרטון הזה ומדברים בלשון עבר.

רבין היה אחד מראשי הממשלה שראה בין הטנקים תקווה ואת התקווה הזאת הוא מימש. אולי התקווה הזאת הייתה יותר מדי למדינה שהייתה כבר צמה לדם.

רבין היה ראש ממשלה שראה באויב חבר, וכשדבר על השלום ראו את הנצנוץ בעינייו, כשדבר על המדינה דבר עליה כבנה.

בכל אדם יש דחף לרצוח, להרוס, לשרוף אנחנו תמיד אוהבים לשכוח שאנחנו חיות אבל זה קיים בכל אחד, בגלל זה כל כך קל לצעוק לאנשים שיש אויב. אם האויב זה ערבים או שמאלנים מזה משנה? כולם בני אדם פשוט יש אויב לא משנה אם האויב עם יותר מלנין בעור או פחות המשנה זה שהוא האויב והוא הרע. קבוצה של אנשים שקראו לאחיהם אויבים ונאצים, קבוצה של אנשים שצעקו מוות לאחיהם, קבוצה של אנשים שהתחננו לדם  מאחיהם שרק יראו טיפה דם. הקבוצה הזאת שולטת במדינה עכשיו.

יש הרבה דברים שאפשר להגיד על ביבי, חלק ידברו על התיקים ועל הקלטות, חלק ידברו על ההזנחה שעשה לחלקי המדינה. אני כועסת על ביבי לא בגלל התיקים לא בגלל שהוא הופך עשיר לעשיר יותר, ועני לעני יותר, אלא בגלל שביבי עמד במרפסת הזאת בשנות ה90, הוא היה בקומה השלישית, ראה את כל ההמון שצעק מוות שצעק שנאה שצעק הרס לאחיהם, ביבי עמד שם ליד רמקול נשא כמה מילי שנאה ועודד את המון לצעוק חזק יותר מוות. ביבי לא בכה ביום שרצחו את התקווה כי ידע שהוא האדם הבא שעולה לשלטון. ביבי לקח את דחף המוות באנשים ומימש אותו. אני כועסת על זה בדיוק שביבי עמד שם לא עצר אף אחד ורק חייך.

הקבוצה הזאת שדברתי עליה היא כרגע מחליטה החלטות, האדם הזה שדחף אנשים לרצח עומד כרגע בראש של המדינה. בבבית ספר אוהבים להצביע על הסרטונים של ההפגנות נגד רבין, ולדבר בלשון עבר ולנסות כמה שיותר להרחיק אותו מימנו. השנאה הזאת, ההתפלגות במדינה הזאת אפשר לראות אותה היום, ובגלל זה כשאני אראה את סרטוני המוות אצבע עליהם עם דמעות ואצעק ואמשיך להאמין שבין כל הטנקים, ומדים מלאים בדם יש תקווה יש

אהבה ושלום.